שאנטים לדיאליזה

אי ספיקת כליות – הטיפולים המרכזיים

מצב של כשל כלייתי או אי ספיקת כליות הוא מצב שבו הכליות חדלות מלתפקד כהלכה. מצב זה הינו מסכן חיים ולכן יש לנקוט בפעולה מיידית. שתי האפשרויות העומדות בפני המטופלים הן: דיאליזה והשתלת כליה. הטיפול בדיאליזה נועד להחליף את תפקוד הכליות בהיבט של סינון הדם וסילוק חומרים רעילים מהגוף. אולם, בפועל הדיאליזה מחליפה את תפקוד הכליות רק ברמה של 10%, ולכן ניתן לחיות עמה עד שש שנים. במקרה של השתלה מוצלחת, מדובר על חיים חדשים עבור המושתל. במדליד אנו ממליצים למטופלינו להגיע מהר ככל האפשר לניתוח השתלת כליה, שכן ככל שעובר הזמן הסיכוי להיות כשירים להשתלה פוחת. לצערנו, מערכת הבריאות ממליצה לרוב המכריע של המטופלים על טיפולי דיאליזה. במאמר זה נרחיב על טיפולים אלו.

איך מטפלים באי ספיקת כליות בישראל.

דיאליזה ביתית

בדיאליזה ביתית המטופל אינו נדרש להגיע את מכוני הדיאליזה, אלא יכול לבצע את ההליך בביתו. במקרה זה סילוק החומרים הרעילים מהגוף מתבצע על ידי החדרת צינור לגוף ובו תמיסה מיוחדת המוזרמת לחלל הבטן. היתרון הבולט של דיאליזה זו הוא ביכולת לבצע אותה בסביבה הביתית. יחד עם זאת גם היא מהווה פתרון זמני, ומלווה בתופעות לוואי שונות שעליהן נרחיב בהמשך.

פיסטולה לדיאליזה

פיסטולה היא שאנט טבעי. שאנט הוא שמו המקצועי של הוריד שמגדילים בו את נפח הדם כהכנה לדיאליזה. טיפול דיאליזה יעיל מחייב מעבר של נפח דם גדול מהגוף אל סליל הדיאליזה. הדם הזורם אל סליל הדיאליזה עובר דרך וריד ולא עורק, ולכן הנפח שלו קטן יותר. כדי להגדיל את נפח הדם הזורם בווריד מבצעים ניתוח פיסטולה לדיאליזה בהרדמה מקומית. במהלך הניתוח מחברים בין העורק לבין הוריד. מיקום החיבור נקבע לפי מצב הוורידים. לעיתם הוא נעשה באזור שורש כף היד, ולעתים באזור המרפק או כל מיקום אופטימאלי אחר. לאחר החיבור, הוריד שנפח הדם בו הולך ועולה נקרא שאנט, כאשר בדרך כלל לאחר ארבעה עד שישה שבועות, זרימת הדם גבוהה מספיק על מנת לערוך חיבור לדיאליזה. ויזואלית ניתן יהיה להבחין בוורידים נפוחים על גבי היד.

ניתוח השאנט – סיבוכים ודרכי הימנעות

לניתוח השאנט עלולים להיות מספר סיבוכים. נמנה כמה מהם. ראשית זיהום במקום שבו בוצע הניתוח. זיהום זה יכול להתבטא בחום, הפרשה מפתע הניתוח אדמומיות מקומית ונפיחות. כמו כן יתכן ויופיע זיהום חיצוני ביממה שלאחר הניתוח. זיהום זה יבוא לידי ביטוי בהפרשת דם. כמו כן עלולה להתפתח בצקת ביד, וכן נימול שמחמיר לרוב בטיפולי דיאליזה.
לפיכך, יש להקפיד על חיטוי לאחר הניתוח וחבישה סטרילית וכן נטילת אנטיביוטיקה במידת הצורך. בנוסף, יש להגן על השאנט על ידי מינימום מאמץ ושימוש ביד עם השאנט בדרכים הבאות: לא למדוד לחץ דם ביד עם השאנט, לא להוציא בדיקות דם, לא להרכיב עירוי או לשאת משאות כבדים.

תופעות לוואי של דיאליזה

טיפולי הדיאליזה פוגעים באיכות החיים של המטופלים בשל תופעות לוואי בדרגות שונות. יש להיות ערניים לתופעות אלו על מנת למנוע החמרה שלעתים יכולה אף לסכן חיים.
ישנן תופעות לוואי קריטיות כגון: מחלות עצם, מחלות לב, לחץ דם בלתי מאוזן – גבוהה מידי או נמוך מידי, פגיעה במערכת העצבים וזיהומים.
כמו כן ישנן תופעות שמלוות את המטופלים ביומיום ומשבשות קשות את שגרת חייהם. בראש הבעיות הללו בחילות והקאות. לכך מצטרפות גם תופעות של יובש, גרד, חום וצמרמורת, כאבי ראש, התכווצויות שרירים ותשישות קשה. ואם לא די בזאת, ההשלכות הן קשות כאשר מדובר על אבדן כושר עבודה, פגיעה בשכר ובהכנסה, הפיכה לנטל על המשפחה, אין אונות ופגיעה בחיי הזוגיות וכן בעיות קוגניטיביות כמו פגיעה ביכולת הדיבור וביכולת המוטורית.
השאנט הוא עוד מרכיב בטיפולי הדיאליזה שיש לקחת בחשבון כאשר פונים לנתיב טיפולי זה. מדובר בהליך לכאורה פשוט, אך עלול להסתבך בנוסף לסיבוכים הכרוכים בדיאליזה עצמה.