דיאליזה – תוחלת חיים

חולה דיאליזה

אדם שלוקה באי ספיקת כליות הוא אדם שחלה ירידה בשיעור של 40% ומעלה בתפקוד כליותיו. במצב זה הוא נזקק לטיפול מיידי. בנוסף לטיפול הטבעי שכולל בעיקר תזונה נכונה ושמירה על אורח בריא ורגוע, עומדות בפניו שתי אפשרויות: השתלת כליה ודיאליזה.
במידה והוא מתחיל בטיפול דיאליזה ניתן לומר שהוא 'חולה דיאליזה'. משרד הבריאות קבע כי אי ספיקת כליות המחייבת טיפול דיאליזה הינה מחלה קשה, ועל כן קיימות זכויות לחולי דיאליזה מטעם המדינה. למשל פטור מתשלום על שירותים רפואיים שונים.

במידה והוא מתחיל בטיפול דיאליזה ניתן לומר שהוא 'חולה דיאליזה'. משרד הבריאות קבע כי אי ספיקת כליות המחייבת טיפול דיאליזה הינה מחלה קשה, ועל כן קיימות זכויות לחולי דיאליזה מטעם המדינה. למשל פטור מתשלום על שירותים רפואיים שונים.

כמה זמן חיים עם דיאליזה?

להבדיל מהשתלת כליה המהווה פתרון קבוע, דיאליזה היא פתרון זמני בלבד. דיאליזה מאפשרת תוחלת חיים של עד כ-6 שנים. זאת משום שהיא יכולה להחליף את תפקוד הכליות ברמה של כ-10% בלבד. כמו כן בכל יום שעובר רקמת הכליה ניזוקה עוד ועוד כאשר אין אפשרות לרפא רקמה שנפגעה. נשאלת השאלה מה זה דיאליזה? דיאליזה היא טיפול שנועד לבצע את תפקידן של הכליות כלומר לסלק פסולת מהדם. על מנת לבצע טיפול דיאליזה ביעילות, נפח דם גדול חייב לעבור מהגוף אל סליל הדיאליזה. היות והדם זורם אל סליל הדיאליזה דרך וריד ולא עורק, יש להגדיל את הנפח שלו כהכנה לטיפול.

שמו המקצועי של הוריד המוגדל הוא פיסטולה כאשר הגדלת הוריד נעשית בניתוח פיסטולה לדיאליזה בהרדמה מקומית. במהלך הניתוח יוצרים חיבור בין העורק לבין הוריד לעתים באזור המרפק, ולעתים באזור שורש כף היד או כל מיקום אופטימאלי אחר. הוריד שדרכו זורמת כמות גוברת של דם נקרא שאנט. לרוב לאחר ארבעה עד שישה שבועות זרימת הדם גבוהה דיה כדי לבצע חיבור לדיאליזה. כאשר מצב הורידים של החולה אינו מאפשר ביצוע ניתוח פיסטולה לדיאליזה, משתמשים בשאנט מלאכותי בשם גרפט. הגרפט הוא שתל שמורכב מחומר סינתטי. קצה אחד של שתל מחובר לעורק והקצה השני לוריד וכך זרימת הדם מוגדלת עד לנפח שמאפשר ביצוע דיאליזה. יש לציין כי על אף ההליך הפשוט יחסית של ביצוע השאנט, הוא עלול להסתבך בנוסף לתופעות הלוואי והסיבוכים של הדיאליזה עצמה.

דיאליזה הינו פתרון זמני לטיפול בכשל כלייתי. תוחלת חיים של חולה דיאליזה הממוצה – שש שמים בלבד!

סוגי דיאליזה: המו-דיאליזה ודיאליזה פריטוניאלית

המו-דיאליזה – בטיפול זה ישנה כליה מלאכותית מחוץ לגוף המטופל. דמו של החולה עובר דרך אותה כליה, מסונן ומוחזר לגופו. לרוב מבצעים שלושה טיפולים מסוג זה בשבוע במכון דיאליזה במרכז רפואי או בית חולים. לטיפול זה יתכנו סיבוכים שונים ביניהם: טרשת עורקים ואי ספיקת לב.
דיאליזה פריטוניאלית – טיפול זה כולל החדרת צינור עם תמיסה מיוחדת לחלל בטנו של המטופל. הדם בקרום חלל הבטן מסונן וחומרי הפסולת עוברים לנוזל הדיאליזה שמוצא מן הגוף.

דיאליזה מסוג זה ניתנת לביצוע בבית. היתרון המרכזי בדיאליזה ביתית הוא האפשרות לבצע את הטיפול בסביבה הנוחה והמוכרת ביותר. יחד עם זאת גם היא עלולה להביא לסיבוכים שונים כגון: זיהומים והפרעות מטבוליות.

תופעות לוואי

לטיפולי הדיאליזה תופעות לוואי קשות המשבשות את חיי המטופלים ולעתים מסכנות חיים. לפיכך יש להיות ערניים לתופעות אלו.

בין התופעות הקריטיות ניתן למנות לחץ דם לא מאוזן – גבוה מידי או נמוך מידי, מחלות עצם, מחלות לב, זיהומים ופגיעה במערכות העצבים.

בנוסף מטופלים סובלים מתופעות שמקשות עליהם ברמה היומיומית כגון: בחילות והקאות, חום וצמרמורות, כאבי ראש, יובש, תשישות גבוהה וגרד. כתוצאה מתופעות אלו מטופלים עלולים לאבד את מקור פרנסתם וכן ליפול לנטל על משפחתם.

כמו כן הם סובלים לעתים מאין אונות ופגיעה בחיי הזוגיות וכן מבעיות קוגניטיביות שבתוכן פגיעה ביכולת המוטורית וביכולת הדיבור. בנוסף, כתוצאה מחוסר התיאבון חולי דיאליזה סובלים לרוב מתת-תזונה. לכן, יש להתאים תזונה לחולי כליות המטופלים בדיאליזה. תזונה זו צריכה לכלול חלבונים בעלי ערך תזונתי גבוה כמו למשל עוף וביצים. יחד עם זאת חשוב לציין שחובה להתייעץ עם רופא נפרולוג כאשר יש להתאים את התפריט לכל מטופל באופן אישי.

אחת מתופעות לוואי של טיפולי דיאליזה היא לחץ דם נמוך או גבוה מדי. לכן משרד הבריאות מעניק לחולי דיאליזה זכויות רבות.