השתלת כליה בישראל

כל מה שרצית לדעת והרופא לא טרח לספר לך

השתלת כליה היא הפתרון האולטימטיבי לרוב חולי אי ספיקת כליות סופנית. מעצם השימוש במילים "אי ספיקת כליות סופנית" ברור מה צפוי למי שלא יזכה לעבור השתלת כליה. אם כך, מהם הסיכויים להשתלת כליה כאן בישראל? למרבית החולים הסיכויים הם מזעריים. והסיבות לכך רבות ועד כמה שישמע הדבר מפתיע - לא כולן נעוצות בחוסר תורמים או בסיבות רפואיות. מסתבר שיש גם שיקולים כלכליים שעומדים בניגוד גמור להמלצה רפואית. הנה הסקירה:

נפתח בהיעדרו של גורם
חשוב – רפואה מונעת

השתלת כליה בישראל: כל מה שרצית לדעת והרופא לא טרח לספר לך

אם היה ניתן דגש על רפואה מונעת בשלבים מוקדמים כמו זיהוי מוקדם, בדיקות תקופתיות לאיתור אלה שנמצאים ברמת סיכון גבוהה לצורך מתן טיפול תרופתי, ועוד קשת רחבה של פעולות, כנראה שרבים מהפונים אלינו לא היו צריכים אותנו. כלומר לא היו מגיעים כלל למצב של טיפול בדיאליזה. אבל, לצערנו הרב, לא כך הוא המצב.

בהיעדר איבחון מוקדם, רבים מזוהים כמי שזקוקים לטיפול דיאליזה בשלבים מאוחרים מידי. ויש לכך השלכות כבדות. הנה אחת מהן שתבהיר את המשמעות של הביטוי “מאוחר מידי”.

לצורך טיפולי הדיאליזה יש להכין התקן וורידי. קיימת הוכחה ברורה בספרות המקצועית לכך שהתחלת טיפולי דיאליזה באמצעות צנתר פיסטולה היא האופציה המיטבית, בעוד שהתחלת הטיפולים באמצעות צנתר פרמוקד מקצרת את תוחלת החיים. אבל, בגלל הזיהוי המאוחר חולים רבים מגיעים למצב של צורך בטיפול דיאליזה מיידי ולכן, בלית ברירה “זוכים” לצנתר פרמוקד. דיאליזה כידוע, אינה מרפאת אי ספיקת כליות סופנית, היא טיפול הישרדות בלבד שחייב להוביל אל השלב הבא הוא השתלת כליה.

סוגי השתלות כליה.

מאחר והגענו לשלב השתלת כליה חשוב להבחין בין סוגי ההשתלות: השתלת כליה מן החי שמתבצעת בזכות תורמים אלטרואיסטים (אנשים שחשוב להם לעזור לאחרים והם מוכנים לתרום כליה שלא למטרות רווח) והשתלת כליה מן המת (תרומת איברים בזכות חתימתו של המת בעודו בחייו על כרטיס אדי ובתנאי שמשפחתו מסכימה). ההבדלים המהותיים בין שני סוגי השתלות כליה אלה הם:

כליה מן החי

אמנם מתבצעות בישראל רק 130 השתלות כליה מן החי אך זהו ללא כל ספק זהו מסלול ההשתלה העדיף מבין השניים. כליה מן החי מתפקדת בין 18 ל-30 שנים, היא מתחילה לתפקד מיד עם ההשתלה, זמן הקליטה מהיר, והיא מבצעת תפקודי כליה מלאים

כליה מן המת

אורך חייה עומד בממוצע בין 4 ל-8 שנים ומספר השתלות הכליה בישראל מן המת עומד על כ-150. לסיכום, מבוצעות בישראל כ-280 השתלות כליה וזה המענה שנותנת הרפואה בישראל לכ-40,000 חולי כליות מתוכם כ-7000 מטופלי דיאליזה שהם חולי אי ספיקת כליות סופנית. ובחשבון פשוט, רק כ-4% מהנזקקים להשתלה יזכו בחיים חדשים. והיתר? הנתונים הבאים יאירו את תמונת המצב העגומה:
מה הסיכוי לזכות בהשתלת כליה בישראל?

מה הסיכוי של חולה אי ספיקת כליות סופנית לזכות בהשתלת כליה בישראל?

על רקע ה”ביקוש” הגדול להשתלת כליות בישראל ו”המצאי” המוגבל עד מאד, נולד הצורך לייצר תור ושמו בישראל “רשימת המתנה”. כל מי שאובחן כנזקק להשתלת כליה אמור להיכלל ברשימת המתנה זו. בפועל לא כך הם הדברים. כך למשל כל הנתונים מצביעים שחולים מעל גיל 60 אמנם נכנסים לרשימת ההמתנה אך ה”צעירים” תמיד יהיו לפניהם בתור. את התוצאה של מדיניות העדיפות לפי גיל ממחישים הנתונים הבאים:

  • 8 שנים בממוצע! זה זמן ההמתנה להשתלת כליה בישראל (פי שלוש מאירופה). ואם עברת את גיל 60 זמן ההמתנה יתארך עד 12 שנים.
  • על פי הקריטריונים שקבע משרד הבריאות הקצאת הכליות תיעשה על פי חפיפה והתאמה בין גיל התורם לגיל החולה. ובפועל: חולים מבוגרים יקבלו כליה מבוגרת וחולים צעירים יקבלו כליה צעירה.
  • בכל שנה, כ-1600 ממטופלי הדיאליזה שממתינים להשתלת כליה מתים. (סליחה על הדרך ה”יבשה” של הצגת נתון כל כך מזעזע, אבל זו המציאות וחשוב לדעת אותה.)
  • ישראל מצויה במקום הראשון בתמותת אנשים ממחלת אי ספיקת כליות מבין 21 מדינות המערב.
  • רוב מטופלי הדיאליזה הם בגיל 55+, נתון שמקטין עד לאפס כמעט את סיכוייהם לזכות בכליה להשתלה.

תרומת כליה מן החי

ונגיד שמצאת תורם בכוחות עצמך

צפויה לו, לתורם, דרך ארוכה עד שיאושר ויוכל לתרום לך כליה.

נתחיל בחוק תרומת האיברים שמצמצם את “גבולות הגזרה” של מגוון התורמים החיים האפשריים למעגל הראשון, כלומר – קרוב משפחה שמוכן לתרום כליה לקרובו וזאת בתנאי שיש התאמה. קרובי משפחה מדרגה ראשונה יכולים לעבור השתלה ביתר קלות אולם בכך לא באה הגאולה. גם כאן התהליך ארוך, מורכב, מייגע ומתיש. במיוחד נכונים הדברים כשמדובר בתורם אלטרואיסטי שאינו נמנה על המעגל המשפחתי מקרבה ראשונה של החולה.

על התורם לבצע עשרות בדיקות רפואיות במסגרת: המרפאה הקהילתית, מכון הרנטגן, מכון לב, מכון ההשתלות ובדיקה לסווג רקמות הדורשת הגעה למעבדה מספר פעמים. אל בדיקות אלה מצטרפות הפגישות עם: מתאמת השתלות, רופא נפרולוג, עובדת סוציאלית, פסיכיאטר ולבסוף עם ועדת אישור תורמים של משרד הבריאות.

כל אחת מהפגישות הנ”ל נערכת אך ורק בבית החולים שבו מיועדת ההשתלה להתבצע, בימים נפרדים ובשעות הבוקר המוקדמות.

במידה ותורם הכליה עבר את כל השלבים, הבדיקות והפגישות הללו בהצלחה והתמיד בכוונתו לתרום, הוא מוזמן לוועדת אישור תורמים של משרד הבריאות שממוקמת בתל אביב אשר מתכנסת רק פעם בחודש ומקבלת רק 4 מקרים של חולים עם תורמים.

קופות החולים ומכוני הדיאליזה

ואיפה קופת החולים?

מבחינת קופות החולים חולי הדיאליזה הם אווזה המטילה ביצי זהב.

קופות החולים ומכוני הדיאליזה מקבלים מאוצר המדינה תקציב עתק עבור כל מטופל דיאליזה. כך במקום להוציא כסף על השתלת כליה מעדיפה קופת החולים לשמור את החולה על ‘אש קטנה’ (טיפול דיאליזה) ולקבל מהמדינה מימון של כ-247,000 ₪ בשנה בעבור כל מטופל דיאליזה. המספרים מחזקים את העובדה ששיקולים כלכליים מאפילים על צורך רפואי. בעשור אחד – 2002-2011 – הוכפל מספר מכוני הדיאליזה כמעט פי שלושה! במקביל, ניכרת גם עלייה במספר טיפולי הדיאליזה המבוצעים בכל שנה. בשנת 2010 בוצעו בישראל כ-977,000 טיפולי דיאליזה, לעומת כ-230,000 טיפולים בתחילת שנות ה-90, כלומר בתוך כ-20 שנה גדל מספר טיפולי הדיאליזה בישראל יותר מפי-ארבעה.הרוב הגדול של המטופלים הם קשישים שאין להם שום סיכוי להיכנס לרשימת ההמתנה להשתלת כליה, ובעצם, מערכת הבריאות גזרה את דינם. ויש לטיפולי הדיאליזה גם תופעות לוואי שבוודאי איש לא חשף אותן בפניך.

טיפול בדיאליזה יכול לגרום לשלוש קבוצות של תופעות לוואי קשות ביותר:

תופעות פוגעות באיכות חיים:תופעות לוואי פיזיות יום יומיות:תופעות לוואי מסכנות חיים:
  • תשישות קשה
  • אבדן כושר עבודה
  • נטל על המשפחה כמו הצורך בליווי לטיפולי דיאליזה
  • פגיעה בשכר והכנסות
  • אין אונות ופגיעה בחיי זוגיות ומשפחה
  • בעיות קוגנטיביות, פגיעה מוטורית ובכושר הדיבור
  • בחילות והקאות
  • חום וצמרמורת
  • כאבי ראש
  • התכווצויות שרירים
  • אנמיה
  • מחלות עצם
  • לחץ דם גבוה
  • מחלות לב
  • פגיעה במערכת העצבים
  • זיהומים

אולי זה הזמן לעבור לתוכן האופטימי ולזכות בחיים חדשים ע”י ביצוע השתלת כליה בחו”ל!